בילדותי סבלתי מכאבי ראש, שהובילו לבחילות והקאות והופיעו מספר פעמים בשבוע. הוריי לקחו אותי למספר מומחים ובדיקות רבות ולבסוף אובחנתי עם סינוסיטיס כרוני. הרופא המליץ על טיפול הכולל שימוש קבוע במשככי כאבים והתערבות כירורגית מדי פעם, עד שאגדל ומבנה הגולגולת שלי ישתנה ואולי זה יחלוף מעצמו.
אימי, שהכירה את הרפואה הטבעית, סירבה שאקבל את הטיפול ובמקום, לקחה אותי למטפל ברפואה טבעית שיאבחן את שורש המחלה ויציע רפואה. המטפל שלח אותי עם הנחיות לשינויים באורח החיים, הוציא מהתפריט מזונות אלרגניים ומעוררי ליחה והנחה אותי לעסוק בפעילות גופנית מספר פעמים בשבוע.
מפגישת הייעוץ אצל המטפל יצאתי מדוכא. ממש התבאסתי מהגזירות מאחר והתזונה שלי אז התבססה בעיקר על מלאווח, בורקס, פסטה ופיצה.
אחד הדברים שסייעו לי לאמץ את המלצות המטפל ולהתחיל בשינוי היה ההשראה מאורח החיים של סבא שלי ז"ל. מאז שיצא לגמלאות, חקר ולמד רפואה הודית ורפואה טיבטית. בעזרת אורח חיים ותזונה מתאימה שימר את בריאותו וטיפל בבעיותיו הבריאותיות ולא נזקק לתרופות לרוב.
אימוץ השינויים באורח החיים היה מלווה בתסכול ומאמץ רב, אך לאחר מספר חודשים שמתי לב שהתופעות דעכו כמעט כליל - אין לי יותר כאבי ראש.
***
החוויות האלה השפיעו בשלב מוקדם בחיי על האופן שבו אני תופס היום בריאות וחולי. קודם כל - למדתי שיש ריפוי היכן שלכאורה נאמר שאין. עד אותה נקודה חוויתי ייאוש. חשבתי שהמצב שלי 'כרוני' (בזכות ההמשגה 'סינוסיטיס כרוני'), שהוא גזירת גורל אכזרית, שאפילו כדי להקל על הסבל צריך לנקוט בהתערבויות רפואיות עם מחיר של השלכות בריאותיות שליליות. ההתמסרות לשינוי פתחה בפני אפשרויות, ובדיעבד אני יכול לומר שאלה הניחו את אבן היסוד להבנה של מה אני רוצה לעשות בחיים.
***
אני יכול לסמן את הנקודה הזו כנקודת מפנה בהקשר לחירות, בה אני בתור ילד בן 10-11 מבין שקיימת אפשרות של ריפוי, בניגוד לדעה הרווחת ולסמכות. כך, עם השנים התפתחה ההבנה שיש אפשרות לחיות חיים בהם אני יותר קרוב ונאמן לעצמי ולמה שמשמעותי ומזין עבורי. בדרך נחשפתי לספרי פילוסופיה מזרחית ופגשתי באופן עמוק את התרגול הבודהיסטי שמהווה מאז ועד היום חלק משמעותי בחיי, דרך של חירות.
מלבד היות התרגול מרחב לטיפוח איכויות מיטיבות, הוא גם מעבדה לחקר הנסיבות שמובילות לסבל ואי הנחת האנושיים. מאפיין מרכזי זה, יחד עם האחרים, אפשרו לתהליכי ריפוי משמעותיים להתרחש בי.
***
דרכי כמטפל ברפואה סינית ברוח הדאואיזם ודרכי כמתרגל על פי הדרך הבודהיסטית נפגשו בקליניקה. הבחנתי פעם אחר פעם, שאצלי ואצל מטופלים רבים הכאב והסבל אינם נובעים מהתסמין או המחלה הגופנית בלבד, אלא מושפעים לא פחות מדפוסי חשיבה, תגובות רגשיות והרגלים. יותר מזה - ראיתי כיצד הם מהווים חלק ניכר משימור והחמרה של המחלות והתסמינים.
***
אני מלווה ביומיום א.נשים בתהליכי שינוי, מחלה וריפוי, ושואף לראות ולהראות שוב ושוב את החירות שיש במרחב הזה. היכולת להירפא מפתיעה כל פעם מחדש ומלווה באיזה חוויה ניסית. למרות הניסיון הקליני, התכנון והסדר שאני מנסה להקנות לטיפול, אי אפשר לחזות בדיוק מתי ואיך מתרחש ריפוי, מה יוליד מה.
אני מרגיש שדרך ספרי הרפואה העתיקה ודרך המחקר המדעי אודות גוף ונפש, עובר חוט מקשר של חירות המאפשרת ודוחפת לשינוי ולבריאות. אז היום אני רוצה להזכיר את קיומה, שהיא מתממשת בשעתה, עם כוונה ורצון, בתנאים והנסיבות המתאימים.
*תמונה: כל התנאים המקדימים לפוסט הזה כבר שם : )
Comments