איך להיות חולה (חלק 1)

רבים מאיתנו חולים בתקופה הזו, לא דבר יוצא דופן לעונה. מאז הסתיו, מצאתי את עצמי חולה יותר מהרגיל, כנראה מושפע גם מכך שהבן שלי פוגש אתגרים בגן ומתמודד איתם בעזרת חולי*, וכך גם אני, הורה חדש בעולם. לכן ביליתי הרבה במצבי חולי תכופים ומגוונים ואני רוצה לשתף כאן מחוויותי, כחולה ומבריא, על בסיס נקודת מבט איתן אני עובד.

קודם, מתבקש לשאול, איך נוכל לשמור על עצמינו כך שלא נהיה חולים כלל? שנים רבות אני מחפש את הדרך להגשמת המשאלה הזו. אפשר לרגע לשחק משחק, לדמיין כיצד יראו חיים בהם יש מאמץ מתמיד לא לחלות, איך זה יראה? אולי אם נחייה בתנאי מעבדה זה יכול להצליח? משהו בסגנון הסרט 'המופע של טרומן'. נגיד שכל אתגר שמגיע לחיינו מחושב ומתוכנן (על ידי צוות מומחים) בדיוק לרמת המסוגלות שלנו באותו הרגע. ה - dna שלנו מרוצף לחלוטין כך שיודעים אילו נטיות גנטיות יש לנו, ומומחים דואגים שלא יהיו תנאים שיפעילו גנים של מחלות תורשתיות ומשפחתיות. כל האנשים בסביבתנו מגויסים למטרה, ועושים מאמצים כדי שמערכות היחסים איתם יהיו נוחות. האוכל והרגלי האכילה שלנו טובים ואנחנו עושה פעילות גופנית מאוזנת. האקלים מווסת לרמה נוחה. לסיכום, נראה שבריאותינו תלויה בכל כך הרבה תנאים פנימיים, חיצוניים, אישיים, חברתיים, נפשיים, פיזיים, שהניסיון לשלוט בכולם נראה מאוד מורכב.

ה"תנך" של הרפואה הסינית שהחל להכתב סביב 200 לפנה"ס , מתחיל בווריאציה של השאלה "איך נוכל לשמור על עצמינו כך שלא נהיה חולים כלל?", זה נשמע ככה: הקיסר הצהוב שאל: "המסורת מלמדת שאנשי קדם חצו את גיל 100 עם כוחות איתנים. בימינו כבר בגיל 50 כולם נחלשים. האם זה מכיוון שאנחנו חיים בעידן (אסטרונומי) אחר? או האם זו אשמתנו שלנו?" אחרי שנשאלה השאלה הנ"ל על גבי כמה שורות, תשובות מגוונות נכתבו על מאות רבות של עמודי הספר, בידי עשרות או מאות כותבים שונים. השאלה הזאת והצורך לענות עליה, יצר סקרנות, אמביציה והתפתחות מדעית אצל הסינים הקדמונים, אך נראה שעדיין לא נמצא הפתרון האולטימטיבי (שאנשי קדם החזיקו בו, או שלא). במסעותי בעולמות הרפואה הסינית, הבודהיזם והפסיכותרפיה, אימצתי גישות שרואות במצב שאנחנו קוראים לו מחלה, תהליך חיוני (אם כי לא נעים וקשה) שקשור להישרדות והסתגלות. גישה כזאת לחולי והעובדה שהוא ככל הנראה בלתי נמנע בנסיבות החיים של רובינו, הביאה אותי לעסוק בשאלה איך מיטיב להיות חולה? ומעט פחות בשאלה איך להימנע מלהיות חולה? לפני שבועיים הייתי חולה מאוד. חוויתי חולשה, חוסר תאבון, שיעול, ליחה, אך הדבר הקשה ביותר היה ימים של חום הגבוה שהקשה ביותר על הגוף והנפש, במיוחד בלילות חסרי שינה. ביטלתי ימי עבודה, הפסקתי פרויקטים. לא יכולתי לתפקד בבית וכהורה, דווקא בימים בהם זוגתי הייתה עמוסה. ככל שהשגרה דעכה אל הכאב והסבל שהמחלה הביאה, אי הוודאות גדלה. במהרה בתוך ומחוץ למערבולות החום, עלו אין סוף רגשות קשים ומחשבות מדאיגות כמו: "אתה חולה הרבה העונה, בטח משהו אצלך לא בסדר", "איך תפרנס את המשפחה שלך אם אתה כל הזמן חולה"...

בהקשר לשאלה "איך להיות חולה?", אחת המיומנויות המרכזיות לדעתי היא תשומת לב למחשבות, לתפיסות ולרגשות שצפים כשהגוף והנפש מתחילים להרגיש אחרת ממה שאנחנו מורגלים ומכירים. מה המחשבות שצצות להן בתודעה מספרות לי על המצב שלי? על ההשלכות שלו עלי, על הסביבה הקרובה והרחוקה, בהווה ובעתיד? אילו רגשות מתעוררים מהצורך להיערך מחדש סביב החולי, מאי הוודאות, סביב אי נוחות וכאב? בי ובאחרים פגשתי את אלה: אשמה, חרדה, כעס, ייאוש, ספק, פחד, בושה. נסו לדמיין אילו סיפורים\מחשבות מתלוות לכל אחד מהרגשות האלו.

אחרי שנביא מודעות למה שקורה בנפש, יש כל מיני דרכים מיטיבות להתייחס לזה. בדרכים האלו יש מאפיינים משותפים. אחד הבולטים בכולן הוא קבלה וחמלה - לא הרגש, לא התחושה, אלה רצון וכוונה מנטאלית פעילה. להסתכל על אי הנוחות והמצוקה שמתרחשת בעיניים רכות וחומלות, באופן מכוון, באופן חוזר ונשנה. לרוב, עיניים טובות של אנשים שאוהבים אותנו יכולות לעזור לנו לאמץ עמדה חומלת כלפי עצמנו ולכן אם זה מתאים, תשתפו ותחלקו את קושי שלכם איתם. ביטוי נוסף של חמלה שגיליתי בעזרת האנשים הטובים שסביבי היה לקחת את ההחלטה הקשה והנחושה לבטל לגמרי את התוכניות לפחות יום קדימה. זה משהו שאפשר לי להרפות ולנוח באמת.

עבורי, סיבה טובה לאמץ גישה כזאת בשלב הראשוני, היא העובדה שהבריאות הפיזית והנפשית שלנו מושפעות מאין ספור נסיבות בעבר ובהווה שעל רובן אין ולא הייתה לנו השפעה. על העתיד יש לנו השפעה, והיא נקבעת לפי הפעולות שלנו כלפי עצמנו וכלפי סביבתנו ברגע זה. כוונה פנימית** להסתכל ולהחזיק את הקושי שאני חווה באופן חומל ברגע זה, היא פעולה שיש בה פוטנציאל להשפיע לכיוון מיטיב בעתיד- גם על השנייה הבאה וגם על השבוע הבא וכן הלאה.

*הנושא הזה מדובר בפירוט מנקודות מבט שונות בלינק לפוסט בתגובה הראשונה. **אני כותב "כוונה פנימית להסתכל" במקום "להסתכל" בגלל שלא מדובר בלהצליח או לא להצליח להסתכל\להחזיק בחמלה, אלא, לכוון לשם בעדינות, להזכיר לעצמי מידי פעם את הרצון הזה.

תמונה: ולרי בולוטין

כל הרגשות: 39את, Tal Mansur, Yonat Wollstein ו36 נוספים